ארכיון כותב

האור שבנו

09/10/2009

"הפחד הגדול ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.

זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד אותנו יותר מהכל.

אנחנו שואלים את עצמנו – איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?

למען האמת – איזו זכות יש לך לא להיות?

אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-בטחון.

ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מהפחד."

– נלסון מנדלה.

מי ייתן ובשנה זו נדע להאיר ולהעניק מאורנו ונדע להעריך את אורם של אחרים!

סיפור אינדיאני

14/09/2009

indian

אינדיאני משבט הצ'רוקי דיבר עם הנכד שלו אודות המאבק המתחולל בתוככי אנשים.

הוא אמר: "ילדי, המאבק הוא בין שני זאבים הנמצאים בתוך כל אחד מאתנו.

זאב אחד הוא שליליות – זה כעס, עצב, לחץ, בוז, גועל, פחד,מבוכה,  אשמה, בושה, שנאה.

השני זה חיוביות – זה חדווה, הכרת תודה, שלווה, עניין,תקווה, גאווה, עונג, השראה, התפעלות, ומעל הכול – אהבה".

עוד הסבא לוקח אוויר להמשיך, הנכד שואל: "אבל סבא, איזה זאב מנצח?"

הצ'רוקי הזקן ענה בפשטות : "הזאב שאתה מאכיל".

הופעה של שלום חנוך במצדה

28/08/2009

בדיוק חזרתי מלילה ללא שינה שבו צפיתי בהופעה של שלום חנוך תחת כיפת השמיים המכוסים שטיח כוכבים ובסיומה, ממש לקראת הזריחה…אף נפל מטאור – מדהים!

 

 

גוויני המלכה הצטרפה אליי ברגע האחרון להופעה וחזרנו מרוצות אך עייפות…

הנה ההתרשמות שלי מההופעה, מרוב שאני עם אנרגיות ואדרנלין אני לא מצליחה לישון…אז ניצלתי את הזמן לכתוב.

יצאנו מהבית בחצות הליל, מסלול הנסיעה – דרומה לערד ומשם למצדה. קיבלתי הכוונה מדוייקת מחברה טובה ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לה – תודה יקירתי, בזכותך נסעתי בבטחון ואף הובלתי אחרי שיירת מכוניות…משום מה אנשים חשבו שאני מכירה את הדרך המיוחדת והלא כל כך סימפטית בחשכה.

נהנתי מהנהיגה בדרך העקלקלה וגוויני אמרה שהיא תצטרך לתת לי טיפ, כי הבאתי אותה גם ללונה-פארק – משום מה הדרך החשוכה והמפותלת נדמתה לה כרכבת הרים וגם כרכבת שדים…

בשעה שלוש לפנות בוקר בדיוק, שלום עלה לבמה והחל את ההופעה עם שירו המרגש"נגד הרוח" המשיך לרגש עם השיר "גיטרה וכינור" ולאחר מכן שר את "כמה טוב שבאת הביתה".

שלום המשיך לשיר משלל שיריו וכשהוא שר את "קח לך אישה" הכניס שינוי בפזמון האחרון – במקום "קח לך", הוא שר "קחי לך" והסביר שמי שיוזמת, עושה, מיישמת ומכוונת היא לרוב האישה שאומרת לגבר – קח לך…

בשיר המרגש "אדם בתוך עצמו" שלום הסביר שהוא מאוד גאה במילות השיר ובמיוחד בשורה – "אדם גם לעצמו הוא זר".

בחמש לפנות בוקר, עדיין חושך גמור, שלום עצר את רצף השירים המעולים ופנה למשה לוי האדיר שליווה אותו ולקהל – ואמר ש"רק עכשיו נפל לו האסימון ושמההפקה תיאמו עם השמש שהלילה לא תזרח כדי שהוא ימשיך לשיר"…ואז אמר "מזל שיש לי מספיק שירים" 🙂

אחרי ה"התמרמרות" הקלה, המשיכה ההופעה עם עוד רצף אדיר של השירים הגדולים של שלום – "לאט לאט", "אהבת נעורי", "שיר ללא שם", "אלי-מות", "ככה וככה"ועוד ועוד.

כשהחל לנגן את "מחכים למשיח" פתאום נפל מטאור – מחזה מדהים, ממש ראינו את שובל האור שלו הולך ונעלם.

כששר את "הדרכים הידועות" השיר האהוב עלי שלו, הוריד מעליו את הגיטרה האקוסטית הנצחית ושר עם המון רגש את המילים העוצמתיות – "אין חשש, פותח דף חדש", "הדרכים הידועות בן באתי, נראות לי אחרת מכאן"…

בתחילת הזריחה, בסביבות עשרים לשש, שר את "מה שיותר עמוק יותר כחול"שמתחיל במילים – "אם באה השמש…"

השיר שעימו סיים את ההופעה הוא "בגלגול הזה" – הוא שינה את השורות האחרונות ואיחל "שיהיה לכם טוב, שתדעו לאהוב" (הנה קישור למילים למי שמעוניין)

ההופעה הסתיימה בשש בבוקר והתכוננו לחזרה הביתה…אחרי ששתינו תה מתוק וצפינו בזריחה המעלפת, רק כאשר הופיע העיגול של השמש יצאנו לדרך.

בשש וחצי עזבנו את המצדה, נהגתי שעה ברציפות כאשר ברבע שעה האחרונה התעפצתי קלות – מייד הגברתי את המוזיקה ושתיתי מים ואז באלונית של להב עצרתי ל"הזרקת קפאין ישירות לוריד" – שתיתי אספרסו כפול וארוך מתוק מתוק כדי לקבל זריקת אנרגיה.

מה שאומר שייקח לי עוד כמה שעות להירדם…אבל חשוב יותר שהתאוששתי והמשכתי לנהוג בזהירות ובערנות.

הדרך חזרה ארכה שעתיים ורבע בדיוק. היה שווה ביותר!

מכתביו של צ'ארלי צ'פלין

18/08/2009

כאשר אהבתי את עצמי באמת הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות, היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית"

כאשר אהבתי את עצמי באמת יכולתי להבחין שההגיון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי, היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות"

כאשר אהבתי את עצמי באמת הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים וראיתי את כל המתרחש סביבי כתרומה לצמיחתי, היום אני יודע שקוראים לזה "בגרות"

כאשר אהבתי  את עצמי באמת התחלתי להבין כמה זה מעליב לדרוש ממישהו לעשות את אשר אני מבקש, למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין אינו מוכן, גם כשידעתי שהאדם הזה הוא אני היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד"

כאשר אהבתי את עצמי באמת התחלתי להשתחרר מכל מה שאינו בריא עבורי – מאכלים, אנשים, מצבים, וכל דבר אשר משך אותי כלפי מטה אנשים מכנים זאת "אגואיסטיות" היום אני יודע שזו "אהבה עצמית". כמו כן חדלתי להתייסר על הזמן החופשי ועל הלבד, הפסקתי לעשות תכנונים לעתיד, היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי, בדרכי שלי קוראים לזה "פשטות"

הפסקתי גם להיות תמיד צודק, וכך טעיתי  הרבה פחות, אני מסרב להמשיך ולחיות את העבר ולדאוג מה יהיה בעתיד כעת אני חי את הרגע כי כאן מתרחש הכל ולזה חברים קוראים "שלמות" ואת כל זה התחלתי לעשות כאשר : הבנתי שאני אוהב את עצמי באמת……ואותכם.

יש בנו אהבה והיא תנצח!

מנפלאות המוח שלנו

29/07/2009

תעשו את המבחן הזה, זה ממש לא יאמן!

  1. תתרכזו במשך 30 שניות על ארבע הנקודות המצוירות בשורה במרכז הציור.
  2. לאחר מכן הסתכלו על קיר שסביבכם והתחילו למצמץ את עיניכם
  3. אתם תראו עיגול של אור, המשיכו להסתכל עליו…מה אתם רואים????? מלחיץ מעט…

המוח

תיבת פנדורה

24/07/2009

pandora box

פרומתאוס ואפימתאוס היו שני אחים, שניהם אלים למחצה. פרומתאוס היה אהוד על האלים וגם בני האדם מכיוון שהיה חכם מאוד ועזר לבני האדם. עם חלוף השנים החכימו בני האדם, אך זאוס, מלך האלים, החליט שעל אף שחוכמתם מהווה איום עבורו הוא לא יעשה לבני האדם דבר ויתן להם לחיות כפי שהם. יום אחד החליטו תושבי סידון להקריב קורבן לאלים. הם בחרו שור מהמשובחים שהיו.

פרומתאוס הציע להם עזרה במחשבה להערים על זאוס ולקחת את חלקי השור הפחות טובים כשהחלקים הטובים יותר יישארו לבני האדם. פרומתאוס לקח שני שקים- באחד הוא שם את החלקים הטובים וכיסה אותם במעיים ובקיבה של הפר ובשר השני שם את כל החלקים הפחות טובים וכיסה אותם בנתחי בשר משובחים.

כאשר הביא את השקים לזאוס וביקש ממנו לבחור, בחר זאוס את השק עם החלקים הפחות טובים, שהיו מכוסים בנתחי בשר משובחים, אך במהרה גילה שרימו אותו והוא זעם. לא רק שפרומתאוס רימה את זאוס אלא אף החליט לגנוב את האש מזאוס ולתת אותה לבני האדם. זאוס החליט להעניש את פרומתאוס ואת כל בני האדם ולהעניק להם מתנה מורעלת. הוא יצר אישה וביקש מהאלים להעניק לה מתנות של חן ויופי. האישה שנצורה נקראה פנדורה. היא הייתה יפהפיה ונעימת הליכות, אך טיפשה ורעת לב.

פנדורה נישאה לאפימתאוס, אחיו של פרומתאוס. למרות שפרומתאוס הזהיר את אחיו שאין עליו לקבל מתנות מן האלים, אפימתאוס נשבה בקסמיה של פנדורה והחליט להינשא לה. לאפימתאוס הייתה בארמון תיבת עץ מסתורית עליה שמר בחדר נפרד, הרחק מהישג יד. הוא הזהיר את פנדורה שוב ושוב לבל תיכנס לחדר האסור ותפתח את התיבה.

פנדורה, שהייתה טיפשה ורעה, לא הקשיבה לאזהרות ולבקשות בעלה ובאחד הימים, כאשר איש לא ראה, התגנבה לחדר ופתחה בשקט את התיבה המסתורית. ברגע שמכסה התיבה הורם, כל הכאבים, הכעסים, המחלות, היאוש, הצער וכל הצרות שיצאו מהתיבה והתפזרו בעולם. כשאפימתאוס הגיע לארמונו הוא סגר מיד את התיבה בחוזקה, אבל זה היה מאוחר מדי וכל הצרות כבר התפזרו. כאשר ראה אפימתאוס את כל הצרות, הכאב והצער שיש בעולם הוא פתח את התיבה פעם נוספת וכדי שתהיה לבני האדם היכולת להתגבר על הקשיים- פיזר גם את התקווה.

עוד פוסט מעניין מ"בית היוצר" של בר-בר, תודה!

עניין של גישה

20/07/2009

קיבלתי במייל באנגלית אנסה לתרגם סימולטנית
אהבתי נורא ומקווה שגם אתם…

There once was a woman who woke up one morning,  looked in the mirror,
and noticed she had only three hairs on her head
.
היו הייתה אישה שהתעוררה בוקר אחד, הביטה במראה
ושמה לב שיש לה שלוש שיערות בלבד על ראשה


Well," she said, "I think I`ll braid my hair today?"
So she did and she had a wonderful day.
טוב, היא אמרה.. אני חושבת שהיום אקלע לי צמה
ואכן, כך עשתה והיה לה יום מקסים

The next day she woke up,
looked in the mirror
and saw that she had only two hairs on her head
.
ביום שלמחרת היא התעוררה הביטה במראה
וראתה שיש לה רק שתי שערות על הראש


"H-M-M," she said,
"I think I`ll part my hair down the middle today?"
So she did and she had a grand day
.
המממממ היא אמרה אני חושבת שהיום אחלק את שיערי כלפי מטה מהמרכז וכך עשתה – והיה לה יום מרשים

The next day she woke up,
looked in the mirror and noticed that she had only one hair on her head.
ביום הבא היא התעוררה
הסתכלה במראה והבחינה שיש לה רק שערה אחת

"Well," she said,
"today I`m going to wear my hair in a pony tail."
So she did and she had a fun, fun day
.
"טוב" היא אמרה, היום אני הולכת לסדר את השיער בקוקו
כך עשתה – והיה לה יום מהנה

The next day she woke up,
looked in the mirror and noticed that there wasn`t a single hair on her head
.
ביום שלמחרת היא התעוררה הביטה במראה ושמה לב שלא הייתה שם אפילו שערה בודדה על ראשה

"YEA!" she excl! aimed,
"
I don`t have to fix my hair today!"
יששש היא ציינה אני לא צריכה לסדר את שיערי היום!!

Attitude is everything.
Be kinder than necessary
,
גישה היא הכל!

היה הומני מהכרחי…


for everyone you meet is fighting some kind of battle.
כל אחד שאתה פוגש נלחם באיזשהו קרב.

Live simply,
חיה בפשטות

Love generously,
אהוב והיה נדיב ושופע טוב ואהבה

Care deeply,
דאג בכנות

Speak kindly…….
דבר ברכות ובאדיבות

Leave the rest to God
והשאר את השאר לאל

Life isn`t about waiting for the storm to pass…
It`s about learning to dance in the rain

החיים הם לא עניין של המתנה וציפייה לסערה שתעבור
הם עניין של ללמוד לרקוד בין הטיפות…

השמש והים

15/07/2009

sun

הים גר מאז ומתמיד במקומות נמוכים, במישורים, בעמקים. השמש לעומת זאת, לא תמיד גרה מעלה בשמיים. היו זמנים, רחוקים אומנם, בהם נהגה השמש להתגורר על ראשו של הר זה או אחר.

השמש והים היו חברים מאוד טובים. לעיתים קרובות הייתה יורדת השמש מראש ההר שלה, ובאה לבקר את הים, במישור או בעמק שלו. תמיד כשנפגשו הם בלי בנעימים, עד שהגיעה השעה להיפרד, אז הייתה השמש מטפסת במעלה ההר שלה וחוזרת לשכון על ראשו.

פעמים רבות הזמינה השמש את הים לבוא לבקר אותה בביתה, כדי שתוכל להחזיר לו את הכנסת האורחים בה הוא מכבד אותה בכל פעם שהיא באה אליו. אבל משום מה הים אף פעם לא עשה כן. לאחר בקשות חוזרות ונשנות, נעלבה השמש מסירובו של הים, ואפילו כעסה:

"למה אתה אף פעם לא בא לבקר אותי כמו שאני באה לבקר אותך?" אמרה לים, "נכון, אני יודעת שאתה הרבה יותר גדול, ואולי קשה לך לנוע, אבל גם אני לא בדיוק קלת תנועה ובכל זאת אני עושה את המאמץ. אולי, חושש אתה שלא אדע לארח אותך מספיק יפה? יש לי די והותר כיבוד להגיש לך, ואני אפנה מקום נרחב לכבודך על ראש ההר!"

הים סער קצת והגביה את גליו במבוכה, ואז אמר לשמש:

"ידידתי, אני חושש לבוא אליך שמא אטביע אותך. את יודעת שאני רחב ידיים ואמור מאוד, אני לא רוצה להזיק לך. אני מעדיף תמיד לכבד אותך כאן אצלי, מאשר לבוא אליך ולגרום לך רע. את חברה שלי, אני לא רוצה שתפגעי!"

אבל השמש המשיכה להתעקש, ובסופו של דבר נכנע לה הים והחליט לבוא, באופן חד פעמי, ולבקר אותה על ראש ההר. ביום הביקור ציחצחה השמש את קרניה, וישבה לחכות לים בביתה אשר על ראש ההר.

מזוית עיניה ראתה אותו מטפס במעלה ההר, מכסה לאט לאט עוד ועוד שטח, עד שכמעט רוב ההר שלה, וגם כל ההרים מסביב היו מכוסים בים. לרגע נחרדה השמש, לפתע התחוור לה כי רעיון הביקור של הים היה רעיון גרוע, אבל השמש היהירה הייתה גאה מכדי להודות שביתה לא יכול להכיל את הים, ולכן לא עצרה אותו כשעוד היה אפשר. הים המשיך להתקדם למעלה עד שהגיע לראש ההר. השמש, שראתה כי עוד רגע היא טובעת. נאלצה להציל את חייה ונתנה קפיצה ענקית לשמיים, ומאז היא נשארה תלויה שם, גבוה גבוה מעל הים.

הים שראה כי המארחת שלו איננה בבית, התאכזב וחזר למעונו. ואילו השמש שהתביישה, לא חזרה מעולם לגור שוב על ראש ההר שלה, היא קבעה את מגוריה במרום השמיים, ושם היא תלויה עד עצם היום הזה.

תודה לבר-בר היצירתית על הפוסט המעניין.

הבאר

29/06/2009

באר באודייפור

איכר אחד החליט לחפור באר מים בחווה שלו.

לאחר שחפר וחפר במקום מסויים שהומלץ לו על ידי מביני העניין, ראה שאינו מגיע למים והתייאש.

הוא זז כמה מטרים ימינה והתחיל לחפש שוב, אולי שם יגיע למים, אלא שגם שם האדמה הייתה יבשה לחלוטין. הוא סגר את החפירה ועבר כמה מטרים שמאלה.

כאן חייבים להיות מים! חשב לעצמו בייאוש. אבל גם שם לא היו מים.

בא שכנו ואמר לו: "אתה בכלל לא מחפש בכיוון הנכון! לך לקצה השני של החווה, שם בטוח תמצא מים".

מיד עזב האיש את החפירה שהתחיל, עבר לקצה השני של החווה והחל לחפור שם. כשהגיע לעומק כמה מטרים ולא מצא גם שם מים, ספק כפיים ביאוש: "איך זה יתכן שאין בחווה שלי מים בכלל! מדוע רק אדמתי יבשה כל כך?! "

מכר שלו שבא לבקרו ביום המחרת, נידב גם הוא כמה עצות ואמר לו שהוא כנראה חופר במקום הלא נכון. "נראה לי שאם תזוז כמה מטרים דרומה משם ודאי תגיע למים!"

מה כבר יש לי להפסיד, חשב האיכר, ומיד התחיל חפירה חדשה. למרבה הצער, גם שם, שום מים לא התגלו. כשהיה כבר על סף ויתור והשלמה עם העובדה שלא תהיה לו באר בחווה, באה אשתו ואמרה לו:

"תגיד, איפה השכל שלך? ככה חופרים באר? ראה את כל העבודה הקשה שהשקעת, ולשווא. במקום לקפוץ ממקום למקום ולחפור חפירה רדודה, היית צריך להשאר במקום אחד ולחפור בו לעומק ושם בטוח היית מוצא את המים! "

עשה האיש כעצת אישתו. חזר למקום החפירה הראשונה והעמיק אותה. הוא חפר עוד כמה מטרים לעומק, ואכן בסוף היום הגיע למקור מים חיים.

" לו רק פעלתי כך מלכתחילה". חשב האיכר, "כמה עבודה קשה הייתה נחסכת ממני. איך שכחתי את הכלל שכאשר עושים דבר, צריך לעשות אותו ביסודיות, לעומק, עד הסוף ולא לקפץ מדבר אחד לשני לשלישי ולרביעי, ולעשותם בשטחיות."

ושוב בר-בר היצירתית ושופעת הרעיונות משתפת אותנו בהגיגיה 😉

הידעת שאתה מאושר?

27/06/2009

אושר

האם הסתכלת במראה היום?
מה ראית?
מה הרגשת?
האם אהבת את זה?

אם יש לך מזון במקרר
בגד מעל גופך
גג מעל ראשך
ומקום לישון בו,
אתה עשיר יותר מ 75% האנשים בעולם

אם יש לך כסף בבנק
אם יש לך כסף בארנק
אם יש לך כסף קטן
אתה נמנה בין ה 8% העשירים בעולם

אם התעוררת הבוקר יותר בריא מחולה
אתה מבורך יותר מ 1,000,000 אנשים שלא ישרדו
עד סוף השבוע

אם לא חווית אף פעם
את סכנות המלחמה…
את בדידות הכלא….
את זוועות העינוי…
או את ייסורי הרעב,
אתה יותר טוב מ 500,000,000 אנשים בעולם

אם אתה יכול לגשת לבית התפילה
מבלי לפחד מהטרדה, מעצר, עינוי או מוות,
אתה במצב יותר טוב מ 3,000,000,000 אנשים בעולם

אם ההורים שלך עדיין בחיים,
ועדיין נשואים,
אתה זן נדיר

אם אתה יכול להרים ראש ולחייך
אתה מבורך כי מתוך האנשים שיכולים
רובם לא עושים זאת

אם אתה יכול להחזיק למישהו את היד,
לחבק מישהו,
או לגעת במישהו,
אתה מבורך כי אתה יכול לספק ריפוי במגע

אם אתה יכול לקרוא את המסר הזה
אתה מבורך פעמיים
פעם אחת כי מישהו חשב עליך,
ופעם אחת כי יותר מ 2,000,000,000 אנשים
לא יודעים קרוא וכתוב

אושר אמיתי לא ניתן להשיג,

כי הוא בעצם כבר קיים …

עלינו רק לפקוח את העיניים ולהבחין בו

תודה לעמיתוש היקרה על הפוסט המעניין ועל כרטיס הברכה המצורף 🙂