יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

by

7 תגובות to “יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל”

  1. תיתוש Says:

    מרכינה ראש לזכרם של כל חללי צהל ולזכרם של הרוגי פעולות האיבה בארץ ובעולם. אשר נהרגו ונרצחו רק בשל היותם יהודים

  2. ארנוס Says:

    גם אני, תיתוש.
    לצערי יצא לי לחוות מקרוב, חיילת מהבסיס שלי נהרגה בפיגוע באזור. בדיוק הגעתי כחייל חדש לבסיס כשזה קרה, כך שאיני יכול לומר שממש הכרתי אותה, אבל את התחושה שהיתה בבסיס בשבועות שלאחר מכן לעולם לא אשכח.

  3. אירית השפירית Says:

    הרעות

    מילים: חיים גורי
    לחן: סשה ארגוב

    על הנגב יורד ליל הסתיו
    ומצית כוכבים חרש חרש
    עת הרוח עובר על הסף
    עננים מהלכים על הדרך.

    כבר שנה לא הרגשנו כמעט
    איך עברו הזמנים בשדותינו
    כבר שנה ונותרנו מעט
    מה רבים שאינם כבר בינינו.

    אך נזכור את כולם
    את יפי הבלורית והתואר
    כי רעות שכזאת לעולם
    לא תיתן את ליבנו לשכוח
    אהבה מקודשת בדם
    את תשובי בינינו לפרוח.

    הרעות נשאנוך בלי מילים
    אפורה עקשנית ושותקת
    מלילות האימה הגדולים
    את נותרת בהירה ודולקת.

    הרעות כנערייך כולם
    שוב בשמך נחייך ונלכה
    כי רעים שנפלו על חרבם
    את חייך הותירו לזכר.

    ונזכור את כולם…

    http://www.youtube.com/watch?v=qzxJT47xkAU

  4. סתונית Says:

    אין אדם בגילי החי בישראל, ששכול לא נגע בו אישית. תחילה היו אלה אבות, אחר כך אחים וחברים, עבר עוד עשור והיו בנים של חברים…
    אני מקשיבה לשירם והסיפורים של יום הזכרון וכל שיר וסיפור נקשרים אל אדם צעיר שהכרתי, אדם שחייו נגדעו בטרם עת.
    אין בי שנאה, לא ייצר נקמה, רק צער וכאב גדולים מאוד.

  5. אירית השפירית Says:

    יום עצוב. שומעת עוד ועוד שמות, עוד ועוד סיפורים והלב כבד. איזה אובדן נורא, איזה בזבוז והרס. מייחלת לקצת שקט, לקצת נורמליות, שנוכל סוף-סוף להשקיע את כל המשאבים הנפשיים והכספיים שלנו בבניית חברה בריאה ושוויונית, בפיתוח מצוינות ודאגה לחלש, במקום במציאת עוד דרכים ללחימה ולהתחמשות. אבל אני יודעת שעוד לא הגענו למקום ההוא, ולצערי גם לא עושים יותר מדי מאמצים כדי להגיע אליו ואנחנו אפילו לא קרובים להיות מדינה נורמלית.

    אני מוצאת לנכון ביום הזה להנציח חברים ומכרים שנהרגו בשירותם הצבאי בתקופות שונות.

    * שולמית דורצ'ין – נולדה ב-25.12.1926, נפלה ב-7.6.1948, בת 22 במותה.

    שולמית היתה פעילה ציונית בפולין. במלחמת העולם השנייה הוגלתה עם משפחתה לסיביר וכך ניצלה. עלתה לארץ ב-1947 והתחילה ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה תקופה גרה בבית סבי וסבתי.
    היא החליטה להפסיק לימודיה ולהצטרף לחבריה כדי להגן על קיבוץ ניצנים. בהתחלה עבדה כמטפלת בילדים ובתינוקות, אולם כשהילדים פונו החליטה להישאר ולהגן על הקיבוץ.
    ב-7.6.48 הותקף הקיבוץ על-ידי כוח מצרי גדול מאוד. בעת שניגשה לטפל בשני פצועים נפצעה אף היא, אך לא יכלו להגיע אליה ולחלץ אותה והיא גססה במשך לילה שלם עד שנפטרה.

    * אלי (אליהו) חביב – נולד ב-7.7.1952, נפל ב-16.10.1973, בן 21 במותו.

    מלחמת יום הכיפורים החלה כאשר אלי ז"ל היה בחופשת השחרור שלו מן הצבא והוא נקרא מייד לחזור. ביום הרביעי למלחמה פלוגת החי"ר שלו נכנסה לקרב על בוקעתה כדי לחסום כוח סורי שחדר לאזור. אלי ז"ל שימש כמקלען באחד הזחל"מים. הוא פגע בחיילי אויב רבים ושמר על מורל גבוה על אף שכמה מחבריו הטובים נפגעו. כאשר היה צורך במתנדבים לסריקת מבנה במזרעת בית ג'אן – לא היסס והתנדב, ועל כך קיבל לאחר מותו את צל"ש הרמטכ"ל.
    אלי נפגע ב-15.10.73 מפגיעת פגז ארטילריה ונפטר יום לאחר מכן בבית-החולים.

    * אמנון בנימינוביץ – נולד ב-7.3.1941, נפל ב-17.10.1973, בן 32 במותו.

    אמנון היה אדם של אנשים, רהוט מאוד בדיבורו ובכתיבתו. הוא אהב מאוד את ירושלים. הוא הפך למורה דרך והכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה דרך הרגליים. הוא היה צלם חובב וצילם בעיקר שקופיות שנושאן ידיעת הארץ.
    ב-17.10.73 בשעת תדרוך חיילים לקראת הפריצה לתעלה בסיני נפגע ונהרג.

    * יובל הראל – נולד ב-30.12.1962, נפל ב-10.6.1982, בן 20 במותו.

    יובל ז"ל היה תלמיד מצטיין, "תולעת ספרים" וידען בתחומים שונים, ויחד עם זה נער שנהנה ממסיבות, משירים ישראלים, מטיולים ברחבי הארץ, מצילום ומסתם השתובבויות. היה יפה תואר ויפה נפש ותמיד עמד במרכז העניינים. היה מדריך בתנועת הנוער "מחנות העולים" והצטרף לגרעין הנח"ל "לוחמיתן".
    ב-10.6.82 נפל בקרב בלבנון כאשר הגדוד שלו הופגז על-ידי כוחותינו.
    בנופלו אביו התראיין ואמר: "ליובל אלוהים נתן כל מה שהוא יכול היה לתת לאדם. היה חכם, היה עניו, ברוך כשרונות, מארגן מעולה ופיקח. רק חיים הוא לא נתן לו".
    לזכרו ולזכר שכנו לאותו רחוב, שגם שמו יובל הראל ושנהרג יומיים לפניו, נכתב השיר "ברית דמים" שביצעה מירי אלוני.
    http://www.youtube.com/watch?v=3KPIvoBGhqQ

    * דורון בר – נולד ב-27.7.1963, נפל ב-10.6.1982, בן 19 במותו.

    דורון ז"ל למד בבית-ספר מקצועי "אורט הנביאים" בירושלים במגמת מכניקה. השתייך לתנועת הצופים והתנדב במשמר האזרחי. היה חובב ספורט, שיחק כדורגל וכדורסל ועסק בפעילות תת-ימית.
    גויס לחיל ההנדסה והיה מיועד לקורס קצינים, אולם המלחמה שיבשה את התוכניות. היה מקובל בפלוגה. באימונים ובמסעות עזר לנחשלים ועודד אותם להמשיך במאמצים.
    ב-10.6.82 במשימה קרבית נסע דורון בנגמ"ש יחד עם קבוצת חיילים. ליד הכפר זחלתה, בציר בירות-דמשק, פגע בהם טיל שירה מסוק סורי ודורון נהרג עם חבריו בנגמ"ש.

    * שרלי (שלום) תמם – נולד ב-13.4.1963, נפל ב-10.6.1982, בן 19 במותו.

    שרלי ז"ל היה יפה תואר, עדין ושקט. הרבה לטייל ברחבי הארץ ואהב מאוד ספורט. שירת בחטיבת גולני.
    ב-10.6.82 כשסייר עם יחידתו באזור עין-זחלתא נתקל במארב סורי. התפתח קרב ושרלי נפצע. הוא נחבש והמשיך להילחם, עד שנפגע שנית ונהרג.

    * חזי (יחזקאל) יחזקאל, נולד ב-15.11.1962, נפל ב-24.8.1983, בן 21 במותו.

    חזי ז"ל גדל באור יהודה, אהב ספורט והתאמן בג'ודו ובקרטה. בגיל צעיר יצא לעבוד כדי לעזור בפרנסת משפחתו. היה חרוץ ולא בחל בשום עבודה. עבד כפועל בניין, מסגר, חשמלאי ומכונאי רכב.
    באוקטובר 1980 התגייס לצה"ל ועבר קורס נהיגה. במשך הזמן קיבל תפקיד כנהג סמג"ד בגדוד שריון.
    ב-24.8.83, כשהתלווה לנסיעה בתפקיד עם נהג חדש ובעייתי, רכבם התהפך והוא נהרג. זה אירע שבועות ספורים לפני שאמור היה לצאת לחופשת שחרור.

    *אמיר קרא – נולד ב-21.10.1974, נפל ב-17.5.95, בן 20 במותו.

    אמיר ז"ל למד בבית-הספר התיכון "בן-גוריון" בנס ציונה במגמה הריאלית-ביולוגית. מורתו לכימיה, רונית, כתבה: "הכרתי פעם נסיך קטן, נסיך במשקפיים. רזה וגבוה, חצי חיוך תלוי בזווית הפה ומחכה להזדמנות הבאה לומר משהו שמצחיק אותי באמצע השיעור … הידעת כמה אהבתי אותך כתלמיד שלי? הידעת כמה הערכתי אותך כאדם? מעולם, מאז שהכרתיך, לא פגשתי תלמיד שמקבל ציון יחסית נמוך ליכולתו בשוויון נפש של 'יש דברים יותר חשובים בחיים', (כל-כך נכון…), שמקבל את החיים בחיוך, בהומור, בשמחת חיים, ובאותה נשימה גם בשוויון נפש. אני מנסה להעביר לתלמידי גישה זו ששבתה את לבי ואינני מצליחה. כנראה שנסיכים כמוך פוגשים רק פעם בחיים. הדברים החשובים באמת הם הדברים הסמויים מן העין".
    הוא אהב מאוד לטייל והיה מעמודי התווך של החוג לסיירות בעירו. בזמנו הפנוי התנדב במד"א והיה חבר במועדון הקליעה למטרה ברחובות. כשאהב משהו השקיע בו הרבה. אהב מאוד לצלם והיה נוסע הרבה פעמים לצלם את הים, את השלג בירושלים, או איזה מאגר מים שעלה על גדותיו.
    בסוף חודש מרץ 1993 התגייס ושובץ כמפקד צוות תצפית בחיל המודיעין.
    אמיר נפל בקרב בלבנון ב-17.5.95. בשעת בוקר מוקדמת היתה התקפת ירי של מחבלי חיזבאללה על מוצב "דלעת" ברצועת הביטחון בדרום לבנון. אמיר יצא מעמדת התצפית אל הסוללה ההיקפית של המוצב, על פי התרגולת שהיתה קיימת אז, על מנת לבצע את משימתו – איתור מחבלים או מקורות אש ופגיעה בהם. במהלך האירוע, היה ירי פצצות מרגמה לעבר המוצב, אשר אחת מהן פגעה בסמוך לעמדה בה עמד אמיר.

    יהי זכרם וזכר כל הנופלים, ברוך.

    הנסיך הקטן – יהונתן גפן/ שם טוב לוי
    http://www.youtube.com/watch?v=Yke2mnYbBNs

  6. אירית השפירית Says:

    אהלן סתונית, אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת.

    אוריתי, אני מקווה שהכול בסדר ושלא נורא כואב לך. אני שולחת לך אנרגיות מרפאות וגם חיבוק גדול.

    אילנה, אני מקווה שנהניתם בבילוי סוף השבוע ושפינקתם את עצמכם.

    צביה ותיתושקה, המון תודה על הטור של שפרה. הפעם, לשם שינוי, לא כל כך אהבתי אותו. עלה ממנו ריח קצת קוטרי, אבל לא נורא, בטח הטור הבא יהיה טוב יותר על פי הסטנדרטים הגבוהים ששפרה הרגילה אותנו אליהם.

    ממינקה, תודה על כל הקישורים. אני מקווה שהכול בסדר אצלך ושולחת לך חיבוק.

    ארנוס, תודה על שני הפוסטים האחרונים. אהבתי את הציור בברכת היומולדת לברי-בר המתוקה.

    עמיתינקה, אני שולחת לך חיבוק גדול לכבוד יום העצמאות וגם סתם כך ומחזיקה לך אצבעות שכל הפרויקטים יצליחו על הצד הטוב ביותר. בהצלחה ליוני בתחרויות השחייה הבאות ואיחולי בריאות לך ולכל המשפחה.

    שלום לכולכם, יקרים שלי.

  7. ארנוס Says:

    היי כולם, יש פוסט חדש-

    https://viksfriends.wordpress.com/2010/04/19

סגור לתגובות.


%d בלוגרים אהבו את זה: