Archive for ינואר, 2010

מעשה בזוג נזירים

23/01/2010

          

זוג נזירים, מאסטר ותלמידו יצאו ממנזר אחד לבקר במנזר השני.

כמנהגם של נזירים, הירבו בהליכה, המעיטו בשינה, במזון ובדיבורביום השלישי של המסע, הגיעו השניים לנהר שוצף וראו על גדת הנהר אישה צעירה ונאה, לבושה בבגדי כלולות שביקשה את עזרתם בחציית הנהר. "אינני רוצה להרטיב את בגדי כלולותי" אמרה להם האישה, "התוכל לשאת אותי בזרועתיך?". התלמיד רצה לסרב בשם רבו, אבל לפני שהספיק לומר מילה, הסכים המאסטר לשאת אותה.

הרים המאסטר את האישה על כתפיו, על מנת שבגדיה לא ירטבו, וחצה איתה את הנהר. התלמיד הביט במאסטר שלו וכדרכם של נזירים שתק. חלפו שלושה ימים נוספים של הליכה ודממה מעיקההנזירים התקרבו אל המנזר, ואף יכלו לראות אותו בקצה ההר.

לפני שהחלו לעלות בשביל, עצר התלמיד ואמר: "זהו, אני לא יכול להמשיך, אני לא יכול להבין איך עשית את זה? איך נשאת אישה על כתפיך?"

חייך המאסטר אל תלמידו ואמר לו: "עוד רחוקה דרכך אל התובנה". "מה קשורה התובנה שלי לאישה?" שאל התלמיד.

"התובנה היא מה שמבדיל ביני לבינך", אמר לו המאסטר, "אני הרמתי אישה על כתפי ונשאתי אותה במשך שלוש דקות מצד אחד של הנהר לצד השניכשהגענו לגדה הורדתי אותה מכתפי ושכחתי אותהאתה לעומת זאת ממשיך לשאת אותה כבר שלושה ימים…"

כך גם אנומשא (או בעיקר מעמסה) שהורדנו מכתפינורצוי שנשכח. דברים שעברו, ואין להם השפעה על חיינו העתידיים, לא צריכים להטריד אותנו יותראיננו צריכים לשאת על כתפינו את שגיאות העבר ולא צריכים להתהדר בשגיאות העבראלא להביט אל המחר מתוך תקווה וידיעה ששם טמון העתיד.

יום הולדת שמח!

13/01/2010

תיתוש יקרה,

היום את מיוחדת, כי את חוגגת יום הולדת.

אז הרשי לנו לברך אותך בצרור ברכות:

נצלי את החיים, לנפוש, לבלות ולשמוח.

אף פעם אל תוותרי על המשפחה והחברים.

תמצאי את הרגע המסוים כל יום להודות על

שהצלחת והגעת עד הלום.

שצחוקך יהדהד מהלב ולבך יהיה מלא ידידות וצהלה.

שתדעי להבחין בין טוב לרע.

שתמיד תזכרי שהכי בריא זה לאהוב.

והכי חשוב שתמשיכי להיום כפי שאת!

לסיום, ורק בשבילך,

מזל טוב מכל הלב!

ים של שמחה והצלחות,

גשם של ברכות

ושפע רק של אהבות.

באהבה רבה,

מכל החברים 🙂

יום הולדת שמח אורה

10/01/2010

היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לאורה!!!

אורה יקרה,

מזל טוב לכבוד יום הולדתך!

אנו מאחלים לך אושר, שמחה, בריאות והצלחה.

באהבה רבה,

חברי הבלוג.

החמור והאיכר

04/01/2010

יום אחד חמורו של האיכר נפל לבאר.

החמור נער וזעק במשך שעות בקול מעורר רחמים. האיכר חכך בדעתו מה ניתן לעשות. לבסוף הוא החליט שהחיה במילא זקנה, ואת הבאר במילא צריך לכסות ופשוט לא שווה להציל את החמור.

לפיכך הוא החליט לקבור את החמור בבאר.

הוא הזמין את כל שכניו כדי לעזור לו. כולם הצטיידו באתים והחלו לזרוק עפר אל תוך הבאר. החמור החל להבין מה קורה ובתחילה זעק זעקות נוראיות, ואז החל להשתתק עד שקולו לא נשמע עוד.

לאחר שנזרקו לבאר עוד כמה עשרות כפות מלאות עפר, האיכר החליט סוףסוף להתבונן למטה לבאר, והופתע ממה שראה שם. עם כל מטען של עפר שנזרק על גבו, החמור עשה דבר מדהיםהוא ניער את העפר וצעד צעד כלפי מעלה. כאשר שכני האיכר המשיכו לזרוק עפר על החיה, הוא ניער את העפר והתקדם למעלה. במהרה כולם נדהמו לראות את החמור צועד מעבר לשולי הבאר ונחלץ החוצה.  

החיים יזרקו עליך עפר וכל מיני סוגים של לכלוך.

כדי לצאת החוצה מן הבאר, הטריק הוא לנער את הלכלוך ולהתקדם למעלה.

כל אחת מצרותינו היא צעד להתקדמות.

אנו יכולים להיחלץ מן הבארות העמוקות ביותר אם לא נעצור, אם אף פעם לא נוותר, אם ננער את הלכלוך ונתקדם קדימה!

תזכרו את חמשת הכללים הפשוטים כיצד להיות מאושרים:

1) תשחררו את הלב שלכם משנאה.

2) תשחררו את נפשכם מדאגות.

3) תחיו בפשטות.

4) תתנו יותר.

5) תצפו לפחות.

אפילוג:

החמור חזר אל הבאר ובעט בעכוזו של האיכר שניסה לקבור אותו.

מוסר השכל:

כשאתה מנסה לכסות את ישבנך, זה תמיד חוזר אליך כבומרנג להתנקם בך.

תודה רבה לאירית על הפוסט המקסים!